אני זוכר שלפני זמן מה ישבתי בדרשה שבמהלכה הרב דרש סוגייה עמוקה בנוגע לחטא עץ הדעת, ולמשמעות שלו בנוגע לכל שאר מהלך האנושות, עם ישראל, קבלת התורה, עשיית חסדים וכו'
במהלכה אמר הרב כמה וכמה פעמים במהלך הדרשה בדרך אגב דברים כמו "אם האדם לא היה אוכל מהתפוח", "אכילת התפוח הייתה גזירת ה'" וכיוצא בדברים אלו, בפעם הראשונה באמת התאפקתי מלהאיר אך בפעמים האחרות כבר הייתי חייב לענות.
באמצע הדרשה אמרתי לו בצורה מכובדת ומנומסת – "מחילה מכבוד הרב, לפי מה שידוע לי עץ הדעת היה תפוח רק לפי הנצרות, ביהדות יש אמנם כמה דעות, אך לא תפוח".
אז קודם כל קוראים יקרים, חשוב מאוד מאוד להדגיש, לאחר עיון ארוך ועמוק והתייעצות עם מספר מקורות, אכן אין שום מקור ביהדות שעץ הדעת היה תפוח.
יש שאומרים שהשתלשלות התפוח מקורה ביצירות אומנות שונות (של גויים) שציירו אותו כתפוח וכן יש דעות נוספות בנושא כיצד התפוח השתלשל לחיינו.
למה לא מפורסם בתורה בפירוש מה היה פרי עץ הדעת?
ישנו מדרש מעניין מאוד (בבראשית רבה, טו, ז), וכן מאוד הגיוני שחושבים עליו וזה לשונו – "ח"ו לא גילה הקדוש ב"ה אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו, ראה מה כתיב (ויקרא כ): ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו'. אם אדם חטא בהמה מה חטאת?! אלא, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו על אחת כמה וכמה אתמהא?!"
ובמילים פשוטת אומר שבמידה ופריו של עץ הדעת היה מתפרסם בתורה בגילוי, היו הבריות מבזות את הפרי ואומרות הנה העץ שבגללו נכשל אדם הראשון, ואין הקב"ה חפץ בדבר זה.
אומנם מצינו במדרשים השונים כמה דעות מה היה פרי עץ הדעת שיובאו בהמשך.
מה היהדות אומרת שעץ הדעת היה?
לפי הגמרא במסכת ברכות (דף מ.) ישנם 3 דעות שונות מה היה פרי עץ הדעת
גפן
לפי רבי מאיר, פרי עץ הדעת היה גפן, שהרי הדבר שמביא הכי הרבה יללה על האדם הוא הגפן.
במילים פשוטות השיכרות של הגפן גורמת להמון צרות, וכנראה עץ הדעת היה גפן כי גם הוא גרם לצרות.
תאנה
לפי דעת רבי נחמיה, עץ הדעץ היה תאנה, שהרי מיד לאחר חטא עץ הדעת האדם ואשתו גילו שהם ערומים ונתכסו בעלי תאנה שנא' "ויתפרו עלי תאנה" ודעת התאנה אומרת שבדבר שבו נתקלקלו בו ניתקנו, ולכן כנראה עץ הדעת היה של תאנים.
חיטה
לדעת רבי יהודה עץ הדעת היה חיטה, ולפני שתעלו פליאה כיצד חיטה יכולה להיות עץ?! גם רבי יהודה מסכים איתכם, אך אומר שעץ הדעת היה מיוחד וכן גידל חיטים, ומכך השתלשלה כל הסוגיה המדוברת במסכת ברכות.
דעת רבי יהודה הייתה כך מכיוון "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" דהיינו שאכילת לחם מחכימה את האדם ומיישבת את דעתו, ולכן כנראה עץ הדעת היה חיטה.
דעות נוספות ממדרשים ומקורות שונים לפרי עץ הדעת
ישנם במדרש בראשית רבה עוד כמה דעות שלא הובאו בגמרא הנל (ולכן הם גם פחות מפורסמות) והן:
אתרוג
זוהי דעתו של רבי אבא, וטעמו מכיוון שכתוב על חווה "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל"(בראשית ג', ו) ולא אמרה ותרא האשה כי טוב הפרי למאכל, משמע שלא רק הפרי היה ראוי לאכילה אלא גם העץ, וכלל בידינו שהפרי היחיד שטעמו וטעם עצו שווים הוא האתרוג (מסכת סוכה לה.) ולכן חייב להגיד שעץ הדעת היה אתרוג
אגוז
הדעה הזאת לא נזכרה בגמרא או מדרשים אלא היא לקוחה מתוך כתביו של רבי עמרם גאון, שמופיע שם בסידורו ברכה בנוסח זה – "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן"
ומכאן יש הסוברים שכוונתו הייתה שעץ הדעת היה אגוז.
לסיכום
עץ הדעת היה תפוח לפי הנוצרים ואין לדבר סמך ביהדות כלל.
עץ הדעת לא התפרסם מכיוון שרצה הקב"ה לשמור על כבודו שלא יהיו הבריות רגילים לבזותו.
במאמר מוסגר ייתכן וישאל השואל, מה הבעיה שהבריות יבזו עץ? וכי יש לו רגשות?
התשובה היא שאומנם העץ לא מרגיש, אך אין לאדם להרגיל עצמו בביזיונות והנהגות רעות, גם על הדומם, שמתוך כך הוא יבוא להמשיך את הרגלו לבסוף גם על בני אדם.
ישנם 5 דעות נוספות מה היה עץ הדעת ע"פ היהדות:
גפן, תאנה, חיטה, אתרוג ואגוז.